<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ב'</h1>
<h2>דף מג.</h2>
עדות שיש לו הנאה ממנו אינו מעיד. ומעיד על בני עירו ברחובות או בענין מרחץ, אע"פ שיש לו חלק ממנו, אם יסלק רשותו בקנין, הר"ם פט"ו הלכות עדות. ובעיר שעידי התקנות הם מאותה העיר, תשובה לרשב"א שכשר. דאם לא כן בתקנות שכל ישראל נכללים מה יעשו מעידים. וכמו שאינו מעיד כן אינו דן אם יש לו הנאה ממנו. ומורשה בשכר קצוב, בין תקן בין לא תקן, יכולים קרוביו להעיד. אבל בענין אחר לא. כן דעת רי"ף בתשובה. וכן אפוטרופסות. ומי שיש לו עדים צריך להשתמר מלהרשות אחד מקרוביו. ושדה של שני שותפים, ובא אחד להוציאה מיד השותף, אם סילק השותף השני עצמו מן הקרקע מעיד. ועוד שיקבל עליו בסילקה זו שאם יבוא בעל חובו שיעמידנה בשופי והכי איתא פרק חזקת הבתים השותפין מחזיקין ומעידין זה וכו'. ושם, שאין דנין בדייני אותה העיר, גבי ס"ת, אע"ג דמסלקי, דאין בידם לסלק.
<h2>דף מג:</h2>
ומי שגזל כלי, אין הנגזל מעיד אם בא אחר להוציא מיד הגזלן. ומי שגזל ומכרה לאחר, ובא אחר להוציאה מיד זה, אם מת הגזלן מעיד הנגזל, כי לעולם לא יחזור לרשותו ואין לו הנאה בעדותו שכבר קנה הלוקח בייאוש ושינוי רשות, ולא יטול מן הגזלן שכבר מת. מכר לו פרה או טלית, מעיד המוכר אם אחר בא לערער, כלומר מעיד המוכר שאינה של מערער, ודוקא בשיודע הקונה שהיא משל האיש שקנאה, אבל אם לא הודה אינו מעיד לאבד זכותו של מערער, שאילולי בשביל עדותו כיון שמחזיר הקנייה למערער יחזור הקונה למי שמכר דבר שאינו שלו, שהוא זה המעיד, נמצא עדותו מהנה לו.
<h2>דף מד:</h2>
מי שמכר שדה לחבירו שלא באחריות ומערערין עליה, אינו מעיד עליו. אצ"ל באחריות שיש לו הנאה. ואיתא פרק [קמא] דמציעא [י"ד ע"א]. משום שיש לו הנאה שלא יחזיק עצמו בלוה רשע ולא ישלם. ולבעל חוב יטעון כי על זה מכרה שלא באחריות.
<h2>דף מו:</h2>
והשוכר ביתו או שדהו, והשכירות ברשותן, מעיד לו. ומי שיש לו חלק בפירות אינו מעיד לו. ושם, ערב מעיד ללוה, אם יש לו קרקע אחרת. מלוה מעיד ללוה, בשיש לו קרקע אחרת. קבלן, אמרי לה מעיד בענין זה, וי"א שאינו מעיד כלל. ולקולא, ומעיד.
<h2>דף קכח.</h2>
עדים הקרובים ראשון בראשון, כגון שמעון ולוי. ושני בשני, בני שמעון ולוי. וראשון בשני. כולם פסולים. וי"א הראשון בשלישי, כגון ראובן גבי בן בנו של שמעון, כשר, לא כן [דעת] רבינו תם. ושלישי בשני כשר, כגון בן חנוך לגבי שמעון. ואיתה פרק יש נוחלין [קכ"ח ע"א]. האחים אפילו מן האם ראשון בראשון הם, והאב עם בנו ועם בן בנו פסול. ועם בן בן בנו כשר. דעת הרי"ף שהוא רביעי. לא כן [דעת] רבינו שמואל דאפילו עד אלף דור פסול.
וסומא בשתי עיניו פסול להעיד אפילו היה יודע העדות קודם. וסומא באחת מעיניו כשר להעיד ולדון. זהו דרך העיטור והרי"ף. ורב האיי ז"ל הכשיר אפילו בשתי עיניו לדון. פרק אחד דיני ממונות [ל"ב ע"א] מדקתני גומרין בלילה, דהיינו סומא בשתי עינים.
<h2>דף קנה:</h2>
ומבן שלש עשרה שנה מעיד. ובירושלמי [עי' סנהדרין פ"ד ה"ז] אם הביא שתי שערות ושלש עשרה כשר גם לדון. ור"ם להעיד מצריך שתי שערות.
וקטן בן שלש עשרה ושערות מעיד במטלטלין דוקא. ובשער החמישי תמצא עדות קטן באות זיין.
<h2>דף קסב:</h2>
ומילאהו בקרובים, כשהרחיק שני שיטין כשר. ודוקא שבא כן מיד הלוה למלוה או מיד המוכר ללוקח, והכי איתא פרק גט פשוט אמר חזקיה מילאהו וכו'. ודוקא שהראשונים קרובים יתקיים השטר בשאר, שכן נוהגין דרך כבוד להחתימם או למלאות, אבל אם האחרונים קרובים לא. והראב"ד [כתב] שאם המלוה פיקח, ממלא קודם בואו לבית דין.
<h2>דף קסה.</h2>
ואם אחד מעיד בשטר ואחד על פה, [כתב] רבינו שמואל דכשר אפילו למיגבי ממשעבדי, והרשב"א [כתב] דוקא מבני חרי. ור"י ן' מיגש והרמב"ם ז"ל [כתבו] דוקא מבני חרי, דלית קלא בעד החתום. וי"א דאפילו מבני חרי, דוקא שקיימו לאחד חתימתו ולאחר לא קיימו, אבל על פה, כלל לא. ולכולם אם לאחד קיימו חתימתו ולשני לא קיימו, גבי מבני חרי.
